סגור
לתכנית החודשית

מחווה למקס אופולס

תכנית לכבוד אחד מגדולי הבמאים, שהביא למסך יצירות מופת כגון ״לולה מונטז״ ו״מכתב מאישה אלמונית״

ב"לולה מונטז", סרטו האחרון, היחיד בצבע, של מקס אופולס, מוביל אותנו מנהל קרקס דרך תחנות מפתח בחיי האטרקציה המרכזית בשואו שלו: לולה מונטז, הפלגש הגדולה של המאה ה־19. במובן מסוים מנהל הקרקס הזה יכול להיות מעין דיוקן עצמי של אופולס עצמו, שכל הקריירה שלו הוקדשה למבט על חייהן ומאבקיהן של נשים.

אופולס נולד בראשית המאה העשרים בעיירה סארבוקן על הגבול שבין צרפת לגרמניה תחת השם מקסימיליאן אופנהיימר, בנו של איש עסקים יהודי. כדי לא להכתים את שם המשפחה, שינה את שמו כאשר ניסה להצליח בקריירת משחק. אחר כך השתלב בעסקי הקולנוע בגרמניה וב־1933, עם עלית היטלר לשלטון ברח לצרפת. כאן המשיך לביים בהצלחה ("ללא מחר", "סראייבו") ועם הכיבוש הגרמני ברח לארה"ב. לקח לו כמה שנים להתאקלם בהוליווד, אך לבסוף הצליח למצוא שם את מקומו ("רגע של פזיזות", "מכתב מאישה אלמונית", "לכודה"), למד להשתמש בטכנאות ההוליוודית הגדולה כדי לשרת את סרטיו – ולאחר המלחמה חזר לאירופה ויצר בה את סרטיו המפורסמים והנועזים ביותר: "המעגל", "העונג", "העגילים של מדאם דה" ו"לולה מונטז".

סרטיו נטועים – תודעתית גם אם לא תמיד מעשית – באווירתה של וינה במפנה המאה העשרים מין אזור דקדנטי של בתי אופרה, נשפים, בתי קפה, שמלות הדורות, קציני צבא מגונדרים, וגם משחקי קלפים, בתי קזינו, משכונאים, מאהבים ופלגשים. זהו עולם שמפגין מצד אחד סדר חברתי נוקשה ומוחצן אך מאפשר מתחתיו מידה של חופש וגמישות. גיבורותיו של אופולס הן נשים שמנסות לחיות חיים עצמאים בתוך עולם של כללים חברתיים אלו, הן נענות לאהבה ולתשוקה אך נאלצות תמיד לגלות עד כמה קשה, בלתי אפשרי למעשה, לפרוץ את הסדר החברתי הקיים.

אף שהיה פמינסט גדול, לפני הפמיניזם, ושכלל את המלודרמה לפני תור הזהב ההוליוודי – אופולס חשוב גם בגלל הקולנוע שלו: הוא היה בעל סגנון ייחודי משלו עם מצלמה דינמית שנעה בשוטים מורכבים ומייצרת את המרחק הנכון – האינטימי והאירוני – אבל לא ציני - מגיבוריו. "החיים הם תנועה" קובעת גיבורת "לולה מונטז" ואצל אופולס למשפט הזה יש משמעות קיומית גם עבור סרטיו.

אף שמעולם לא זכה בהצלחה גדולה מדי, אופולס נחשב היום לאחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע. הוא נערץ על חוגי "מחברות הקולנוע" מהם יצא הגל החדש, ועל שורה ארוכה של יוצרי קולנוע (באינטרנט תמצאו מה חשבו עליו גדולים כקובריק ועד פול תומאס אנדרסון) – הרבה בזכות היכולת שלו למסור רגש באמצעים קולנועיים. מבקר הקולנוע אנתוני ליין כתב יפה ב"ניו יורקר" "אופולס יצר סוג מסוים של סרטים שהוא רק שלו: טרגדיות שנראות כמו קומדיות" – ואת החוויה האופולסית המתוקה מרירה הזו אנו מזמינים אתכם לפגוש הקיץ

ללא מחר

בימוי: מקס אופולס
| 82 דקות

רקדנית בארים שנדחקה למקצוע כדי לפרנס את בנה, מתפתה לקחת סיכונים עם הופעתו של אהוב מן העבר. בזכות שיתוף הפעולה עם הצלם יוג'ין שיפטן מעצב אופולס את הסגנון האפל והרומנטי באחת המלודרמות הקדם-הוליוודיות שלו.

סראייבו

בימוי: מקס אופולס
| 90 דקות

הקיסר פרנץ יוזף מסרב לרצונו של בנו לשאת איזו דוכסית שולית. אך אמו של הנסיך וזכרונה של טרגדיה משפחתית מובילים לנצחון האהבה. דרמה רומנטית בה משכלל אופולס את השימוש במצלמה.

רגע של פזיזות

בימוי: מקס אופולס
| 82 דקות

לוס אנג’לס, 1948. סביב רומן אסור, מוות וסחיטה, יצר אופולס את הסרט המוצלח הזה, שילוב מחוכם בין המלודרמה לסרט האפל. הופעה מוצלחת של ג’ואן בנט וג’יימס מייסון מסייעים לחשוף את הרבדים האפלים העומדים בבסיס סולם הערכים האמריקאי.

המעגל

בימוי: מקס אופולס
| 97 דקות

עיבודו השנון של מקס אופולס למחזה מאת ארתור שניצלר, המחבר בין עשר אפיזודות רומנטיות. באמצעות תנועה קולנועית וירטואוזית, עם מספר ציניקן ואלגנטיות שאין שניה לה, הוא קורע את מסווה הצביעות של המוסכמות החברתיות ומצליח ליצור סרט מענג מאד.

העונג

בימוי: מקס אופולס
| 97 דקות

ע”פ שלושה סיפורים של דה מופסאן, יצר אופולס דרמה שעוסקת באהבה, תשוקה, מוות ויאוש. בפרק הראשון מנסה דון ז’ואן להסתיר את עקבות הזמן. הפרק השני מלווה בעלת בית זונות בביקור אצל אחייניתה הבתולה ואילו הפרק השלישי עוסק במערכת היחסים הטרגית בין צייר למודל שלו. 

העגילים של מדאם דה

בימוי: מקס אופולס
| 97 דקות

אשת קצין בכיר מוכרת את עגילי כלולותיה רק כדי לקבל אותן במתנה מן המאהב שלה. מה שנדמה כמו פיתול עלילתי קליל הופך בהדרגה לדרמה רומנטית. באלגנטיות קלילה, מגיש אופולס עוד מאבק נשי נואש במגבלות החברה, שבסופו מסתתר רגש גדול, קורע לב.

לולה מונטז

בימוי: מקס אופולס
| 115 דקות

בזירת הקרקס מוצג הפלא הגדול מכל: לולה מונטז, מאהבתם של פרנץ ליסט ולאופולד הראשון. עד אקט הטרפז האחרון, תדלג העלילה לפרקים שונים בחייה בניסיונותיה לחצות בשלום את החבל הרועד של חיים כאישה עצמאית. “לולה מונטז”, סרטו האחרון של אופולס – הראשון בצבע, ואיזה צבע! – הוא יצירת מופת