אמנם "לה לה לנד" לא זכה לבסוף בפרס האוסקר, אבל זה לא אומר שהוא איננו אחד הסרטים הנהדרים של השנה האחרונה (ואפילו של השנים האחרונות). מיוזיקל הוא לא ז'אנר קל לעיכול, בוודאי לא בעשורים האחרונים שבהם נוצרו מעט מאד סרטים בסגנון הזה, אבל כשמיוזקל מצליח - התוצאה נפלאה, ו"לה לה לנד" הוא דוגמא לכך: מלהיב, חכם ומלא רגש.
המחווה ל"לה לה לנד" כוללת כמה מן הסרטים שמהם שאל דמיאן שאזל רעיונות לסרטו. זו הזדמנות להקרין כמה מיצירות המופת של ז'אנר המיוזקל. אם הקולנוע דורש מצופיו להשעות את הספקנות, המיוזקל כלל לא מסתיר את היותו "סרט", את העובדה שמה שמוצג על המסך הוא מלאכותי ואיננו איזה סיפור ריאליסטי. אפשר להציע פרשנויות שונות למשמעות ולתפקיד של הקטעים המושרים והנרקדים, אבל בסופו של דבר הם דורשים מאיתנו התמסרות וקבלת הרגע הקולנועי בראש ובראשונה כחוויה חושנית ומענגת.
המחווה הקטנה שנקרין החודש מציגה מגוון לא רע של הז'אנר: כמה מיצירות המפתח הקלאסיות כמו "הנרקוד", "שיר אשיר בגשם", "סיפור הפרברים" והאופן שבו זכה הז'אנר לשכלול בידיהם של במאים מודרנים עם "מטריות שרבורג" של ז'אק דמי, או "אחד מהלב" של קופולה. אלו שיאיו של הז'אנר, ובהתאם לכלל לעיל - אלו כמה מרגעי השיא של הקולנוע כולו. אנחנו מזמינים אתכם להנות מהם.
