סגור
לתכנית החודשית

מחווה לאסנת טרבלסי

בניגוד לבמאים ושחקנים, לא תמיד קל לשים את האצבע על המכנה המשותף ביצירתם של מפיקים, אבל המקרה של אסנת טרבלסי – שלעבודתה נקדיש החודש תוכנית צנועה – הוא פעולה קולנועית בת שני עשורים שמביאה למסך קולות אחרים ומאתגרים.

טרבלסי גדלה באשדוד, ולמדה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב כחלק ממחזור 1986 האגדי, ממנו יצאו הכוחות המשמעותיים של הקולנוע הישראלי הנוכחי: חגי לוי, ארי פולמן, איתן פוקס, רני בלייר, מנשה נוי וטרבלסי עצמה. במהלך הלימודים היתה למפיקה הראשית של המחזור. כשיסיימו ללמוד יתחילו שידוריו של ערוץ 2 ורובם ימצאו בו ובטלויזיה המסחרית הזדמנויות לפתח את הכשרון והקריירה שלהם. טרבלסי השתלבה בשוק הזה מכיוון אחר, ובעשור הראשון אחרי לימודיה עבדה בפיצ'רים ואחר כך השתלבה בשוק הפרסומות ומשם לדוקו.  

כאשר טרבלסי מתחילה בקריירת ההפקה התיעודית שלה בראשית שנות האלפיים היא פונה לכיוונים פוליטיים מובהקים. ב"הילדים של ארנה", חזרה יחד עם ג'וליאנו מר חמיס אל ילדי מחנה הפליטים בג'נין שהשתתפו בכיתת התאטרון שהקים יחד עם אמו של  לפני שנות אוסלו. התוצאה, בשיא האינתיפאדה השניה, היתה מבט מעורר מחשבה על המציאות המשותפת בימים של הרס ודם.

מכאן והלאה, תתמקד טרבלסי בעיקר בהפקת סרטים שבוחנים במבט מחודש הרבה מהמובן מאליו הישראלי – הסכסוך הישראלי פלסטיני ("עזה שדרות", "שדות אדומים", "ג'אפה"), פערים חברתיים ומעמדיים  ("אשכנז", "המדריך לג'נטריפקציה"), מהגרים ופליטים ("כופר נפש", "חיים רגילים") ומעמדן של נשים ("גולה סנגם", "המלכה חנטרישה", "מסורבות" ו"אין סנטימנטים").

לצד העשיה הקולנועית הטהורה, היתה טרבלסי מעורבת במיזמים תרבותיים בעלי מאפיינים מאתגרים דומים, "מפגשים מזווית כהה", "מועדון הכיבוש" והיתה משתתפת פעילה בפורומים שונים לקידום יצירת הקולנוע בישראל.

הפעולה הקולנועית והתרבותית של טרבלסי היא של יוצרת מחוייבת שמשתמשת באמנות כדי להציע לקהל סיפורים ונקודות מבט מתריסים שאינם תמיד פשוטים ונוחים לעיכול, ומבקשת להעלות לדיון גם נושאים ומחלוקות שאינם זוכים לתשומת לב. לאחר למעלה משני עשורים של עשיה, הגישה העיקשת והבלתי מתפשרת הזו, מגדירה את טרבלסי כאחד הכוחות המשפיעים בקולנוע הישראלי הנוכחי. התוכנית החודש היא הזדמנות להווכח בכך.

לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם אסנת טרבלסי ופרופ׳ אמנון רז־קרקוצקין

הילדים של ארנה

בימוי: ג'וליאנו מר־ח'מיס, דניאל דניאל
| 84 דקות

"תאטרון האבן" היה חלק ממערכת חינוך אלטרנטיבית שהקימה ארנה מר־ח'מיס במחנה הפליטים ג'נין. ג'וליאנו הצטרף אל אימו ותיעד את פעילות המקום. לאחר מותה של ארנה נסגר התאטרון ומאוחר יותר פלש הצבא הישראלי למחנה. כמה ימים לאחר שהצבא הסיר את המצור חוזר ג'וליאנו למחנה שם מגלה מה קרה ל"ילדים של ארנה".

שדות אדומים

בימוי: אילת הלר
| 60 דקות

דמיינו סיפור על תקווה, ייאוש, כיבוש, גלובליזציה ופוליטיקה ובמרכזו פרי קטן ואדום - תות. שתילי האם מגיעים מישראל לעזה ושם בשדות בית להיא גדלים השתילים מהם ינצנץ תות אדום המיועד לשיווק לאירופה. בשנה גורלית זו בעזה תיעדה הבמאית מלווה בצוות עזתי את המעגל החקלאי של גידול התות.

המלכה חנטרישה | גולה סנגם

המלכה חנטרישה עוסק בנשיות מודחקת המבקשת לפרוץ. מאבקן העיקש מתואר דרך סיפורן של שתי משוררות תימניות בשנות השבעים לחייהן | גולה סנגם שלוש קשישות פרסיות המתגוררות בשכונת התקווה הוכרחו להתחתן בגיל צעיר, ללא זכות בחירה. עכשיו, לראשונה, הן מעזות לצאת מעט מהמסגרת המדכאת שבה חיו ולהגשים משהו מהחלומות שהיו להן בצעירותן. 

עד קצה הגוף

בימוי: אילת הלר
| 100 דקות

העיסוק העצמי בגוף שלנו הפך זה מכבר לאובססיה שקשה לעצור, ליעד אישי ולערך עליון עבור אחוז ניכר מאוכלוסיית העולם. אלא שלאנשים רבים כלל לא ברור היכן נמתח הגבול בין השאיפה לגוף יפה ובריא, לבין כפייתיות שמייצרות נזק עצמי. בישראל נוספים לתוך הקלחת הזו אלמנטים שייחודיים לעם היושב בציון, להיסטוריה, לחברה ולתרבות שלו. הסדרה החדשה "עד קצה הגוף" מפרקת את הקצוות של התופעה.

מרוסיה באהבה

בימוי: שירי שחר
| 55 דקות

שלוש משפחות מאמצות - שני זוגות ואם חד הורית, חושפות לראשונה את התהליך המורכב והמטלטל שעברו בדרכם להיות הורים. ההורים בגילוי לב נדיר משתפים את תחושותיהם בפרספקטיבה של השנים שחלפו מאז הגיע הילד והם הפכו למשפחה. סיפור האימוץ מעורר שאלות על הורות מאמצת והורות בכלל.

סרט ערבית

בימוי: איל שגיא ביזאווי, שרה צפרוני
| 60 דקות

רבים נזכרים בגעגוע בטקס קבלת השבת בימים בהם הטלוויזיה שידרה את הסרט הערבי של יום שישי. "סרט ערבית" מחזיר אותנו לכוכבים, למוזיקה, לעלילות המפותלות, ולרגע הקצר שבו חלקנו את אותם גיבורי תרבות עם כל עמי המזרח התיכון. העושר והעוצמה של הקולנוע המצרי מתגלים, ועולות שאלות מטרידות.