ששת הסרטים שנקרין החודש הם אפשרות ראשונה מזה שנים רבות להתוודע לאחד הבמאים הגדולים של הקולנוע הצרפתי באמצע המאה העשרים. אנרי־ז'ורז' קלוזו נולד ב־1907 והתבלט עד מהרה כבעל כשרון כתיבה. בשנות השלושים נשלח לגרמניה כדי לעבד לצרפתית סרטים שצולמו באותה תקופה באולפני באבלסברג. שם צפה בסרטיהם של מורנאו ולאנג והתרשם מהסגנון האקספריוניסטי. לאחר עליית הנאצים לשלטון פוטר בשל ידידותו עם מפיקים יהודיים.
את סרטיו הראשונים זכה לביים בצרפת הכבושה. סרטו השני "העורב" שהציג עלילה של סחיטה בכפר צרפתי, הופץ בגרמניה כ"תיאור אופייני של צרפת", ונחשב כעלבון של ממש לדימוי העצמי הצרפתי, עד שלאחר השחרור הואשם קלוזו בשיתוף פעולה ונאסר עליו לביים במשך שנתיים. כאשר שב לעשיה קולנועית, יצר שורה של סרטים שנחשבים עד היום לשיאי הקולנוע הצרפתי – "רציף הצורפים", "שכר האימה" ו"בנות השטן". בסרטים אלו התגלה קלוזו בשיא כוחו, וכמו בן דורו אלפרד היצ'קוק – אליו השווה באותם ימים, ואף זכה בתסריט של "בנות השטן" על חשבונו – ידע קלוזו כיצד להשתמש בקולנוע כדי לעורר בצופיו רגשות של חרדה ואי נוחות. תפיסת העולם של קלוזו לא נטתה חסד למין האנושי – בסרטיו יש בוגדנות, פחדנות, העמדת פנים וחולשה מוסרית. בניגוד להיצ'קוק ששאף להניח לסרטיו להסתיים בקתרזיס המפייס את רוח צופיו, קלוזו לא הציע כל נחמה. במובן זה, האכזריות של סרטיו סימנה את הדרך שבה יצעדו מאוחר יותר יוצרים כמו פולנסקי, קובריק או האנקה.
הקריירה של קלוזו נשתבשה בתחילת שנות השישים עם עליית הגל החדש שגרם לשינוי בטעם הקהל והמפיקים, ובעיקר בשל המשברים האישיים שפקדו אותו עם כשלון ההפקה של "גיהנום" ומותה של רעייתו. אך הסרטים שהספיק להותיר אחריו הן מההרפתקאות הקולנועיות הבולטות של המאה העשרים, ואתן מוזמנות להנות מהן.
The Henri-Georges Clouzot Tribute is made possible with the support of the INSTITUT FRANÇAIS D’ISRAËL.
