בחודש שעבר הלך לעולמו במאי הקולנוע ג'ונתן דמי. למרות שהיה פחות פעיל ומוכר בשנים האחרונות, היתה לו נוכחות משמעותית בקולנוע של שנות השמונים והתשעים, שהיתה למשפיעה על דור שלם של יוצרים וצופים. דמי החל את הקריירה בחממת ההפקה התובענית של רוג'ר קורמן בשנות השבעים ומשם טיפס לתוך הקולנוע העצמאי האמריקאי. הוא התפרסם בשנות השמונים עם שתי קומדיות חריגות “משהו פראי” ו”נשואה למאפיה” שריעננו את הקומדיה הרומנטית בצורניות ובצבעוניות, ובאופן המשוחרר שבה התייחס לחוקי הז'אנר והעלילה. נקודת השיא בקריירה של דמי היתה “שתיקת הכבשים”, מותחן אימה מעולה בו מערכת היחסים בין גיבוריו הנמצאים משני צדי החוק שוברת את האבחנות המוכרות שבין טוב לרע. מיד לאחר מכן ביים את הדרמה המוצלחת “פילדלפיה” שהצליחה להכניס את ההומוסקסואליות והאיידס לתוך הקולנוע המיינסטרימי של שנות התשעים. מכאן דעכה הקריירה של דמי, אך גם ברגעים פחות מבריקים הוא ידע להגיש דרמות משפחתיות כמו “רייצ'ל מתחתנת” ו”ריקי והפלאש” ולטעון אותן ברגש מפתיע ורב עוצמה. במקביל עסק דמי לכל אורך הקריירה ביצירת סרטי הופעה וקליפים, בין השאר תיעד הופעות של “ראשים מדברים” וניל יאנג. התוכנית שנציע החודש, ובה מבחר מסרטיו הבולטים, היא הזדמנות להפרד מאחד היוצרים הנבונים והמעניינים שפעלו בקולנוע האמריקאי בעשורים האחרונים.
משהו פראי
| 114 דקות
בפרץ בלתי אופייני של הרפתקנות, נמלט איש־כספים ממסעדה ניו־יורקית מבלי לפרוע את חשבונו. פאנקיסטית יפיפיה שהפשע הקטן שלו משך את תשומת ליבה, מציעה לו טרמפ והטרמפ הופך לסופשבוע פרוע של אלכוהול ומין. סרט פוסט־מודרניסטי שנון ומאוזן בהשראת אלפרד היצ’קוק, רוג’ר קורמן ומרטין סקורסזה.
