פוטיומקין

באחת מיצירות המופת של אמנות הקולנוע הנחשבת לנקודת מפתח בגיבוש השפה הסינמטית עוקב אייזנשטיין אחר התפתחות המרד על ספינת הקרב פוטיומקין העוגנת בנמל אודסה של שנת 1905. כמו ב”שביתה”, סירטו הקודם, גם כאן אין אינדיבידואלים כגיבורים ו”הגיבור” האמיתי הוא ההמונים (עפ”י תיאוריה שהתפתחה בקולקטיב ה’פרולטקולט’ שגם אייזנשטיין נימנה על חבריו). בשתי קבוצות המרד – זו שעל הספינה וזו על החוף – צומצמו הדמויות למינימום הכרחי וכל פרט נראה רק להרף. התוצאה היא שילוב של בימוי סוחף ובעיקר של עריכה נועזת וחדשנית, שהפכה את “פוטיומקין” לאחד הסרטים המשפיעים והמוערכים בתולדות הקולנוע.