גינסבורג

סרז' גינסבורג הפך עוד בחייו לדמות מפתח בחיי התרבות של צרפת. לא רק בזכות תרומתו המוסיקלית, גם בשל סגנון החיים: מוחצן, חופשי, מעורר קנאה ותרעומת גם יחד. מאמצע שנות השישים ועד מותו בתחילת התשעים, גינסבורג זכה לאהדה הולכת וגוברת, תוך שהוא מצליח לשמור על חיוניות ומקוריות לכל אורך הדרך. הביוגרפיה הקולנועית שלפנינו מצליחה להתחמק מלא מעט קלישאות על הדרך — הרבה בזכות סגנון הבימוי של יואן ספאר, בעצמו אמן קומיקס נודע, שמשתמש בכמה טריקים של אמנות הסיפר הקומיקסי כדי לתאר את חייו של גינסבורג מזווית חדשה. ספר מעדיף להתמקד בכמה פרקים פחות מוכרים: ילדותו של לוסיאן גינסבורג, עוד קודם שהפך לסרג', בן למשפחה ממוצא יהודי־רוסי, בפריס הכבושה. משהו מן ההתנגדות הבסיסית לכיבוש ולדיכוי המשיך לצמוח בנפשו של הנער גם כשהתבגר. מוקד אחר הוא קריירת הציור המוחמצת, עוד קודם שפנה למוסיקה. האופן שבו מצליח ספר להניע את סרטו, השימוש הנבון בפסקול והנוכחות המרשימה של אנסמבל מעולה — בראשותו של אריק אלמוסנינו  — הפכה את הסרט ללהיט.