מדד אפשרי להשפעה ולכח המשיכה של אורסון וולס הוא מספרן הלא מבוטל של ביוגרפיות שנכתבו אודותיו. ספק אם היה מישהו שכישף את התרבות ושובליה הרכלניים, שמשך תשומת לב וענין כמוהו. וולס היה ילד פלא שהקריירה הקולנועית שלו סטתה מהר מדי מנתיב ההצלחה ונדדה שלא בטובתו לעבר שבילים צדדיים. המסתורין וההחמצה של הפרק העיקרי בקריירה הקולנועית שלו מהווה מקור למבט מעריך ומתפלמס עם הישגיו וכשלונותיו.
הפרטים הביוגרפים: וולס נולד ב-1915. למרות שבא ממשפחה אמידה, ילדותו היתה סוערת. הוריו התגרשו, אמו נפטרה כשהיה בן 9, אביו שקע לאלכוהוליזם ומת כאשר היה בן 15. וולס עצמו עלה על נתיב היצירתיות כאשר הגיע לפנימיה יוקרתית לבנים. כאן מצא את מקומו על בימת התאטרון ובתחנת הרדיו של בית הספר. אחרי לימודיו יצא לאירופה, התחזה לכוכב ברודווי וקיבל כמה תפקידים בתיאטרון בדבלין. חזר לארצות הברית, השתלב בעולם התיאטרון, ובגיל 19, הכיר את המפיק ג'ון האוזמן (שאולי זכור בתפקידו בסרט ובסדרה "המירוץ אחר הגלימה"). שיתוף הפעולה בין השניים יתהדק כאשר יקחו חלק בפרוייקט הלאומי של "תכנית התאטרון הפדרלית" – יוזמה ממשלתית להעסקת הכוחות היצירתיים בשנות השפל הגדול. כאן ישכלל וולס את כשרון הבימוי והכתיבה שלו, עם הפקות שזוכות להצלחה ולתשומת לב. במקביל הוא עובד ללא הפסקה ברדיו, כותב, משחק ומביים בתסכיתים ועיבודים. המפורסם מבין אלו הוא העיבוד ל"מלחמת העולמות" (1938), שמוגש כתשדיר חדשות, וגורם לאמריקאים רבים להאמין שאכן פלישת חייזרים מתרחשת בזמן אמת.
הישגים אלו, לצד ההצלחה של תאטרון "מרקורי" שהקים עם האוזמן, הביאו את הוליווד לחזר אחרי וולס. הוא זוכה לחוזה נדיב לשלושה סרטים עם אולפני RKO, כולל הזכות לעריכה סופית של סרטיו. "האזרח קיין" (1941), ביוגרפיה פיקטיבית של טייקון עתונות שהתכתבה עם קורותיו של איש העסקים והמוציא לאור רב ההשפעה וויליאם רנדולף הירסט, עוררה התנגדות עצומה. הירסט ניסה בכל כוחו להלחם בסרט, ולצידו התגייסה הוליווד כולה. בשנים שיבואו יזכה הסרט למעמדו הראוי כאחד הסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע, אם לא הגדול שבהם, הסרט שהביא את הקולנוע האמריקאי לשלב הבגרות שלו.
אחרי "האזרח קיין", יצא וולס לביים אפוס אמריקאי נוסף, עיבוד לרומן "האמברסונים המופלאים" (1942). העלילה עוסקת בעליתה ונפילתה של משפחה עשירה, אבל וולס נטש את ההפקה לקראת סופה, יצא לצלם סרט בדרום אמריקה ובהעדרו RKO חתכו חצי מהסרט. מה שנותר הן 88 דקות של דרמה היסטורית המדגימה את כשרונו של וולס לספר סיפור ולהעמיד סצינות עזות – עם מצלמה דינמית שנמצאת בגובה המותן בזכותה נוצרו כמה מהשוטים הוירטואוזים בתולדות הקולנוע.
עכשיו הקריירה של וולס החלה לנוע בכיוונים שונים ומשונים. ב-1946 הוא קיבל הזדמנות נוספת מידי המפיק סם שפיגל. "הזר" הוא מותחן פשע העוסק במרדף אחר פושע נאצי המסתתר בארצות הברית – אותו גילם וולס עצמו. למרות הצלחת הסרט, הוא לא הוביל לחוזה נוסף. ב-1947 התחייב וולס לביים סרט עבור אולפני קולומביה תמורת מענק למחזמר שיצר בברודוויי. "הליידי משנגחאי", בכיכובה של תיכף גרושתו ריטה היוורת' הוא מותחן דחוס אליו ליהק כמה מחברי תאטרון מרקורי שאין בו דמות אחת סימפטית, אבל סצינת סיום שנרשמה בתולדות הקולנוע.
הוא עוד קיבל אפשרות לביים באמצעים דלים במיוחד את "מקבת" של שייקספיר אבל ויכוחים עם המפיקים הובילו אותו לעזוב לאירופה. כאן הוא ישחק בסרטים - המפורסם שבהם הוא "האדם השלישי" (1949) שבו היה מעורב בצורה יותר משמעותית מכפי שמספרים הקרדיטים של הסרט. הוא מככב בתסכיתי רדיו – חלקם מבוססים על דמותו של הארי ליים מ"האדם השלישי" ואת הכנסותיו הוא משקיע בעיבוד ל"אותלו", שמצטלם במשך כשנתיים. ב-1955 הוא מביים את "מר ארקדין", מעין שילוב של 'האזרח קיין' ותסכיתי הרדיו של הארי ליים והתוצאה היא סרט אפל אניגמטי בשיאה של המלחמה הקרה. הוא חוזר להוליווד לפי דרישתו של צ'רלטון הסטון כדי לביים את הסרט האפל "מגע של רשע" (1958). האולפנים שוב יתערבו בהפקה אבל הגרסה המאוחרת שתצא עשורים אחר כך ותהיה קרובה ככל הנראה לחזונו של וולס מבליטה שוב את האיכויות שלו: צילום בארוקי, עלילה דינמית ותפיסת עולם כמעט ניהיליסטית. הוא שוב ייקח על עצמו את תפקיד הנבל.
וולס חוזר לאירופה, במשך שני עשורים מנסה לביים את "הרפתקאות דון קישוט" אך לעולם לא הצליח להביא את הסרט לכדי סיום. ב-1962 הוא מעבד את "המשפט" של קפקא, עם אנתוני פרקינס, רומי שניידר וז'אן מורו בתפקידים הראשיים. באמצע הצילומים התקציב נחתך ואת כל צילומי הפנים עורך וולס בתחנת אורסיי הנטושה בפריז. עם דימויים צוננים ושימוש מפתיע באדאג'יו של אלבינוני, זהו עיבוד מבריק שבו, אחרי שורה של כותרים שהתמקדו בדמות הנבל, מאמץ וולס את נקודת המבט של הקורבן.
ב-"צלצולי פעמונים בחצות" (1965) מגיש וולס עיבוד דפינטיבי לשייקספיר כשהוא מאגד שישה מחזות לתסריט אחד, במה שנחשב לאחד מטובי סרטיו (אנו מקווים להביא את עיבודיו לשייקספיר בהמשך שנה זו). וב-1973 הוא מביים את מה שנחשב סרטו האחרון, "ז' זה זיוף" – הוא מתמקד בזייפן האמנות אלמיר דה הורי ובתיעוד שלו בידי קליפורד אירווינג. זו יצירה כמו-תיעודית שבודקת את הגבול בין בדיה למציאות. הוא מת על מכונת הכתיבה שלו ב-1985.
"הרהור על חולשתם של החזקים" הגדיר היטב פרנסואה טריפו את נושא סרטיו של וולס. אך החשיבות שלו לא נובעת רק מעיסוק עקבי ביצרים וברגשות שמובילים מאבקי כוחות. וולס משמעותי מפני שהוא הצליח לתרגם את הנאתו כמספר סיפורים לצורה קולנועית אלגנטית וחכמה. הוא דוחס את התסריט ובונה אותו מרצף של תמונות דרמטיות שבהן גורלו של הגיבור הולך ומתדרדר. הוא מאיץ את הדרמה בעזרת שימוש אדיר במצלמה – לרוב בזווית נמוכה ובעדשה רחבה, שלא רק מייצרת דימויים עזים, אלא גם מאפשרת תנועה משוחררת. בעבור סקורסזה המצלמה הזו היתה רגע של מפנה מפני שבתנועתה וזוויותיה היא חשפה בעדינות את נוכחות קולו המספר של הבמאי. סרטיו, שבהם אפשר תמיד למצוא סצינה רועשת ונדיבה של נשף, מסיבה, מפגש המוני, הם לעתים קרובות מעין נשף ארוך כזה: מפגשים ומעברים בין דמות לדמות, בין סיפור לסיפור, שהקשר בינהם הולך ונהיה רופף, והחוט המקשר בינהם הוא הכריזמה של המספר. שימו לב לאופן שבו הוא מקריא את הקרדיטים ב"האמברסונים המופלאים", או מוביל את הסרט בחיוך שובב –שלושה עשורים מאוחר יותר - ב"ז' זה זיוף". "סרטיו הם משחק בתוך משחק, מסך מבעד למסך, הבהוב בלתי פוסק של צללים על קירות המזכירים לנו שאנו צופים בדימויים מוקרנים", כתב אלכס רוס ב"ניו יורקר" לרגל שנת המאה לוולס לפני כעשור.
חלק מסרטיו היו אבודים, אחרים לכודים במאבקי זכויות, ולא תמיד אפשר היה להשיגם. התוכנית החודש מאפשרת לראשונה זה שנים רבות לצפות כראוי בנתח עיקרי מעבודות הבימוי של וולס – החל מ"האזרח קיין" ועד "ז' זה זיוף" (למיטיבי לכת מציעה נטפליקס את סרטו האבוד "הצד האחר של הרוח" שנערך בשנים האחרונות בידי פיטר בוגדנוביץ' ואחרים). הקריירה שלו מזמינה את המחשבה ההיפותטית על מצב הקולנוע לולא היה וולס מסתכסך עם הוליווד כל כך מהר. האם היינו זוכים ליותר מ"האזרח קיין" ו"מגע של רשע"? התוכנית הזו מגלה כי וולס ידע לממש את הכשרון שלו גם הרחק מהמיינסטרים, באמצעים דלים; ובכל פעם שנתנה לו האפשרות, הוא זיקק ושכלל את קולו החד פעמי כמספר שנון כריזמטי ולא אמין. צפיה מהנה.