פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף נולד בשנת 1939 בעיר ויסבאדן שבגרמניה, אך עד מהרה, ומסיבות ברורות מאליהן, בחרו הוריו להגר לצרפת. שלנדורף בילה את נעוריו בפריז, שם דבק בו חיידק הקולנוע. בימים הוא למד מדע המדינה בסורבון, ובלילות ביקר דרך קבע בסינמטק הצרפתי, בעודו נקרע בין חובות לימודיו לחשכת אולם הקולנוע והתמונות הנעות שכבשו את לבו.
מפגשים אישיים עם אנשי הגל החדש הצרפתי ועבודה כעוזרם של הבמאים אלן רנה ("אשתקד במריאנבד"), ז'אן פייר מֶלְוויל ("לאון מורן, כומר") ולואי מָאל ("זאזי במטרו", "ויוה מריה") הביאו אותו לביים סרט קצר בשם בדוי וליצור את סרט הביכורים המסעיר שלו, הלוא הוא "טרלס הצעיר", שזיכה אותו בפרס הבמאי המבטיח בגרמניה ובפרס "פיפרסקי" בפסטיבל קאן.
שלנדורף הוא אחד השמות הבולטים בזרם המכונה "קולנוע גרמני חדש", אשר יצא נגד התרבות הגרמנית שכמו התעלמה ממלחמת העולם השנייה ומאחריות דור ההורים. הוא יצר קולנוע לצדם של אורים ותומים כמו ורנר הרצוג, וים ונדרס וריינר ורנר פסבינדר, כמו גם הבמאיות המרתקות שהעמידו יצירות מופת בגל השני של הזרם: יוטה ברוקנר ("שנות הרעב"), הלמה סנדרס-ברהמס ("גרמניה אם חיוורת") ומרגרטה פון טרוטה ("היקיצה השנייה של כריסטה קלוגס").
אל מול שמות שכאלה, אשר דומה כי די בפריים יחיד כדי לזהות את מגע ידם, נשאלת השאלה: מה מייחד את סרטיו של שלנדורף? ראשית, נחישותו להעביר אל מסך הקולנוע יצירות ספרותיות שנטען עליהן כי אי־אפשר לעבדן, ושנית – המבט החמור והאקטואלי שהפנה אל החברה הגרמנית והתעקשותו לעצבה כגרוטסקה. אל מול כוחם האלגורי והאסתטי של הסרטים שביימו חבריו לזרם, הציע שלנדורף חריפות וישירות. ההקרנות בסינמטקים החודש הן הזדמנות להתוודע שוב אל יצירות שחוללו מהפכה משמעותית.
צפייה נעימה.
תכנית זו הופקה בידי מכון גתה ישראל וסינמטק הרצליה
