גרינברג

בגיל 40, אחרי חמש־עשרה שנה בניו יורק, שב רוג'ר גרינברג ללוס אנג'לס כדי להתאכסן אצל אחיו הגדול, הנשוי פלוס ילדים. אין לו כלום בחיים, לרוג'ר, וחלומותיו להיות מוסיקאי מצליח לא התממשו כפי שקיווה. גם בעיר הולדתו, כשהוא מסתובב עם חברי ילדות, גרינברג מסרב להכיר בעובדה שהחיים התחילו. הנפש היחידה שבה הוא מוצא מעט הבנה היא פלורנס. אבל היא רק בת עשרים וחמש, וגם היא לא לגמרי עיוורת לחולשותיו. גם בסרט זה, מגלה נואה באומבך את אותו מבט חודר, אירוני ונוגע ללב, שהפך את סרטיו הקודמים ("חיים בין השורות", "מרגוט בחתונה") ליוצאי דופן. כרגיל, באומבך אינו מוותר לגיבוריו ואינו חושש להציג אותם גם ברגעיהם השפלים ביותר — ועדיין מצליח למצוא מידה של אהדה כלפיהם. "זהו הסרט המצחיק ביותר שבאומבך עשה, וגם העצוב ביותר". (איי.או. סקוט, נ"י טיימס).