הארוחה שלי עם אנדרה

כמעט שעתיים של שיחה־תוך־סעודה בין השחקן־מחזאי וואלאס שון לבין אנדרה גרגורי – ילד הפלא של תיאטרון האוואנגארד שנעלם בתחילת שנות השבעים. לואי מאל הצליח ליצור סרט משעשע, מרענן, נוגע ללב, מעורר דימיון. עיקר עוצמתו של “ארוחת ערב עם אנדרה” נשענת על ההומור ועל הדינמיות הנובעים מתוך שתי הדמויות עצמן ומתוך היחסים ביניהן. היה מבקר ניו יורקי שהשווה את המתחולל בסרט לנשף המטורף מתוך “עליסה בארץ הפלאות” ואמר בעצם הכל.