לחיי אהבותינו

סוזן היא צעירה בת 15 שאינה מצליחה להגיע לידי קשר רגשי עם בני המין השני. דומה שהגבר היחיד שאותו היא באמת אוהבת הוא אביה. כאשר מחליט האב לעזוב את הבית מתערער עולמה עוד יותר והיא נאלצת לחיות עם אמה ההיסטרית ואחיה האדיפלי, התוקפן והאלים. כדי להמלט מהלחצים בבית היא בוחרת להנשא לשותף מקרי למיטה. זמן קצר אחרי הנישואין היא עוזבת את הבעל הטרי ונמלטת לאמריקה בחברת גבר נשוי. אביה (שמגולם בידי הבמאי מוריס פיאלה), מלווה אותה לשדה התעופה ומצטט בשמו של ואן גוך ש"הצער הוא נצחי" - משפט שיכול לאפיין את השקפת העולם של פיאלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכל סרטיו. מוריס פיאלה הגיע לקולנוע באיחור ואת סרטו הראשון ביים כשהיה כבר בעשור החמישי לחייו. מבחינה סגנונית הוא היה ז'אנר של איש אחד - קולנוע ישיר ונטורליסטי שהלך נגד הקצב והאופנה. "לחיי אהבותינו" הוא מפסגות יצירתו: דרמה משפחתית עזה שמתבוננת בחוסר סנטמינטליות בהתבגרות, במשפחה ובקשרים שבין בני אדם.