היו שלל סיבות ליצירת הדיוקן הקולנועי הזה של הפסנתרן יליד 1942 מאוריציו פוליני: גדולתו כמוזיקאי, והעובדה שלא ידוע עליו הרבה; הוא בלתי נגיש, ופרט לקונצרטים מזדמנים וראיונות נדירים – מעטים נחשפו לאופיו החביב, לתבונתו ולמורכבות העשירה של הנושאים שהעסיקו אותו. וכמובן, הסרט נוצר גם בגלל רצונו האישי – הוא היה כבר בן יותר מ-70, וחש שהגיע הזמן להרשות לעצמו להצטלם.
הסרט סוקר את הקריירה המוזיקלית של פוליני, את המלחינים שעמם התרועע ושיתף פעולה (לואיג'י נונו, קלאודיו אבאדו, פייר בולז ועוד), את הרפרטואר שלו (באך, ורדי, שופן, שנברג, נונו, בולז, שטוקהאוזן) ואת מחויבותו הפוליטית. את הסרט יצר אחד הבמאים המנוסים ביותר של סרטי תעודה מוזיקליים, ברונו מונסנז'ון הצרפתי, המוכר מסרטיו הבלתי נשכחים על דוד אויסטרך, יהודי מנוחין, דיטריך פישר־דיסקאו, סביאטוסלב ריכטר, גלן גולד וגנאדי רוז'דסטוונסקי.