מפיסטו

העלילה עוסקת בשחקן תיאטרון המוכן לוותר על עקרונותיו ויקיריו כדי להגשים, לכאורה, את שאיפותיו האמנותיות. סאבו נטל את הרומן של תומאס מאן ויצר סרט בעל ההשלכות רחבות בהרבה. הוא בוחן לעומק את שאלת אחריותו המוסרית ואשמתו האישית של האמן כלפי החברה ומשתמש במקרה הגרמני כאלגוריה להונגריה בימי השלטון הקומוניסטי. קודם לכל התפכחות אידיאולוגית “מפיסטו” הוא סרט נפלא, הרבה בזכות הופעתו של קלאוס מריה ברנדאוור. בהופעה מחשמלת, עם שפת גוף שכולה חלקלקות הוא מביא למסך זיקית אנושית שנצרבת בתודעה.