הולכת העירה

קליאו בורדן, נערת אולמות ריקודים, נעתרת לחיזוריו של חוואי קשוח. אך לאחר זמן קצר היא מתאלמנת, יורשת את החוואי ונהפכת לאשה העשירה ביותר בסביבה. את עינה צד אחד העובדים בחווה, גבר מוסרי, עטור שפם דקיק, שלא ממש נעתר לחיזוריה. קליאו מחליטה לצאת לבואנוס איירס, ומצליחה לכבוש שם את גברברי העיר כולה. כמו קודמיו, גם "הולכת העירה" הוא סדרה של סצינות שבהן ווסט מתקוטטת עם המין הגברי ועם המוסר הבורגני – כאן היא גם קצת לועגת לתרבות הגבוהה, כשמסדרת לעצמה תפקיד מרכזי באופרה. הבימוי של אלכסנדר הול קצבי וזריז, התלבושות כרגיל נוצצות, ומיי ממשיכה לשלוף דיאלוגים ארסיים ומצחיקים מאד.