נביא

סביב מערכת היחסים שמתפתחת בין מאליק, אסיר ערבי צעיר לבין סזאר, מנהיג חבורת אסירים סיצליאנים, יצר ז'אק אודיאר את סרטו הטוב ביותר. זה סיפור חניכה גברי וקשוח שגדולתו נובעת מהשילוב המוצלח של מרכיביו: תסריט שמאלץ את הגיבור לבחור שוב ושוב בין דבר לכולירע, האופן האינטימי שבו הסיפור הזה מסופר – עם מצלמה אינטנסיבית וקרובה ובעיקר בזכות הופעתם של שני השחקנים הראשיים: טאהר רחים ונילס ארסטרופ שמגישים דמויות מורכבות שמעוררות בנו אמפטיה ורתיעה. בקיצור, זוהי יצירה שלמה: חזקה, מרגשת ומעוררת מחשבה.