זרים אינטימיים

כמו במרבית סרטיו, גם ב"זרים אינטימיים" בודק פטריס לקונט את האפשרות לתקשורת כלשהי בין גברים לנשים, ואת תפקידו של הגורל ביצירת התקרבות שכזו. אנה היא אישה נשואה המגיעה לבנין משרדים כדי לפגוש לראשונה בפסיכולוג. האיש שמקבל אותה במשרדו אמנם מחזיק ספה וקורא ספר על פסיכיאטריה, אך הוא בכלל רואה חשבון. עוד לפני שהוא מספיק להסביר את הטעות אנה פוצחת בוידוי ארוך, ומבטיחה לשוב לפגישה הבאה. גם בזו, למרות שנועץ בגרושתו והבטיח לעצמו לגלות את האמת נאלץ וילאם להקשיב לסודותיה הכמוסים של אנה. מכאן והלאה מרצונן ושלא מרצונן הולך ומתפתח קשר בין שתי דמויות אלו המבקשות לחלץ את עצמן מתוך התבנית הבוצית של חייהן. התסריט המבריק של ג'רום טונר מאפשר לפטריס לקונט להוכיח שקולנוע טוב יכול להשען על כמות נכבדה של דיאלוגים. אמנם מדובר בסדרת שיחות בין שני אנשים, המתרחשות למעשה בחדר אחד, אך עם בימוי נכון, גם מפוטנציאל צנוע זה יכול לצמוח קולנוע גדול. זוהי לא רק הרגישות האנושית שמגלים סנדרין בונאר ופבריס לוקיני בתפקידים הראשיים אלא גם שיתוף הפעולה המושלם בין לקונט לצלמו הקבוע, אדוארדו סרדה, שהופכים את "זרים אינטימיים" לחוויה שהיא ויזואלית וקולנועית בה במידה שהיא נוגעת ללב.