שירת הדרורים

בפאתיה המדבריים של טהרן, הרחק מלבו של הכרך, מתפרנס כרים בחוות יענים. כאשר בורחת אחת מבנות היענה מפוטר כרים מעבודתו, ועתה הוא מוצא לו עבודה בטהרן. כאן נפקחות עיניו באשר לאפשרויות שמציעה העיר הגדולה, ולפער העצום, שאולי אינו ניתן לגישור, שבין השוליים למרכז. באותו תום וכנות שהפכו את סרטיו לאהודים, גם “שירת הדרורים” הוא משל עכשווי – יש בו אימאג’סטיקה בלתי נשכחת, גיבורים זכי לב ומבט מפוכח ולא חף מביקורת על המציאות החברתית באיראן.