הכאב

על בסיס פרקי האוטוביוגרפיה שכתבה מרגרט דיראס אודות שלהי הכיבוש וימי השחרור של פריז במלה"ע השנייה, יצר עמנואל פינקל את הסרט המצוין שלפנינו. דיראס הייתה חברה ברזיסטנס, ומהלך הסרט מתאר את ניסיונותיה לגלות את עקבותיו של בעלה שנלכד בידי הגרמנים. קווי עלילה אלו כוללים המתנה, כתיבה, עישון סיגריות בשרשרת, מפגש עם חברים למחתרת וכו' – שום דבר דרמטי, ולכן עיקר המשקל – כמו בכתיבה של דיראס – נעוץ בסגנון. פינקל מייצר עולם חושני לגמרי בעזרת המצלמה, העריכה, הפסקול ובעיקר בזכות הנוכחות האדירה של מלאני טיירי שאת כל המשא הרגשי מעבירה דרך מבטה, הבעות פניה, השבריריות של גופה. בהדרגה צובר "הכאב" עוצמה רגשית של ממש, והתוצאה היא הישג קולנועי שלא תרצו להחמיץ.