הכלה לבשה שחורים

אחרי שבעלה נורה על מדרגות הכנסיה שבה נישאו זה עתה, יוצאת ג’ולי למסע נקמה בעקבות רוצחיו. נאמן לדרכו הקולנועית, מחפש טריפו בתוך סרט המתח שלפנינו את המוטיבים שמניעים את הדמויות ופחות את האפקט הזול. את מרכז הכובד הוא מותיר בידיה של ז’אן מורו, והיא, באותה תמימות מאיימת הזכורה מ”ז’יל וג’ים”, מניעה את הסרט עם דמות שליבה השבור מנחה אותה. הוסיפו את הצילום המשוחרר של ראול קוטאר, ואת המוסיקה של ברנרד הרמן (המלחין של היצ’קוק) והרי לכם קלאסיקה של ממש.